רציתי להגיד תודה...

ביום שאחרי... / נעמה איצקוביץ.  15/11/2017

הרבה אנשים שיצאו אתמול בערב מהבית לשעתיים של מוזיקה איכותית ונהדרת, כיבוד טעים וחברה מצוינת הביאו בסופו של דבר להכנסה של כמה אלפי שקלים לעמותה הישראלית לדיסאוטונומיה משפחתית, העמותה שמלווה את מעין קופלוביץ'.

תודה למזכירות היישוב על שיתוף הפעולה.
תודה לשלומית ברוט שדאגה לצוות נשים וגברים שאפה את כל העוגות המעולות!!!
תודה למיכל שחק על התרומה של הכלים
תודה לדגנית אביצור על התרומה של המפות
תודה לשמוליק בן משה על התרומה של החד פעמי

תודה למשה להב וצוות הנגנים שלו, ליינות ברקן, מאפיית עינת ולגבינות ניצן.
לשומרה- חברה לביטוח בע"מ שנתנו חסות לערב.

תודה לכל מי שבא ושילם ותרם ושר ושמח וחימם את הלב.

תודה למשפחת קופלוביץ' שמלמדת אותנו מה זו שמחת חיים, דבקות במטרה ואמונה גדולה באלוקים ואדם!

סליחה מכולם על שבועות של חפירות ודחיפות להרשמה בכל דרך אפשרית.

מי שלא שילם בערב עצמו או מי שרוצה לתרום מוזמן להעביר אלי מזומן או צ'ק לפקודת העמותה הישראלית לדיסאוטונומיה משפחתית עד סוף השבוע
וכן ניתן לבצע העברה בנקאית (ולעדכן אותי שההעברה בוצעה) :
בנק הפועלים סניף הדר חיפה, מס 702 ,חן 23612- חשבון של העמותה.

 

נבחרת "מובחרת" / מתן לחמנוביץ.  19/09/2017

אומרים שספורט זה בית ספר לחיים. נבחרת יקיר בכדורסל הוכיחה את זה השנה הכי חזק שאפשר.
זה מתחיל במאמן צבי גלעד, ששנה שנייה ברציפות : מארגן נבחרת, דואג לכל דבר קטן כגדול, מסדר, רודף אחרי שחקנים לבוא, מגן עליהם, לא נשבר מכישלונות ומשברים (והיו לא מעט), דוחף, משפיע ומראה לכולם מהי דבקות במטרה.
זה נמשך בשחקנים מדהימים שעובדים כל משחק על המידות: על מידת הכעס, על סבלנות וסובלנות, על לקיחת אחריות, ענווה, על מיקוד במה שאני טוב בו, על רצון, ועל יכולת לסלוח גם שבא לך לפעמים לנעול את החבר בחושך בחדר מגבות של הבית הכנסת.
על אנשים כמו אלחנן וקנין ועמית גרוס שמראים לנו מהי אהבה ללא גבולות לכדור, למשחק, שבא לך רק להידבק מהם קצת.
ואודי אריה וגליקמן ואביתר שהפגינו מקצועיות מטורפת ובאו לכל משחק לא משנה מה, בזמן שחלקנו קצת התעצלנו, נתנו הכל, ובזכותם ובזכות אחד המשחקים ההרואיים, הגענו לאן שהגענו.
ואביגדור ומשה כהן שנכנסו באמצע העונה והביאו ים של אמונה,
טירוף, מצב רוח, שניצחו לנו כמה וכמה משחקים.
ואילן שחם ואנסבכר, הכוכבים, שילדים מסתכלים מלמטה למעלה ורצים להיות כמותם אך הם בכלל לא מבינים למה הם כאלה מוערצים, מה שהופך אותם לעוד יותר גדולים.
ועוד ועוד אך הנייר צר מלהחיל.

אז נכון שהקסם של הקבוצה הזו כלל גם רגעים כמו : מציאת נעליים בפח זבל לאחד השחקנים 10 דקות לפני משחק, הגעה לחלק מהמשחקים במחצית, עלייה למגרש עם קטשופ מרוח על הפנים מבורגר שאכלנו קודם, או הגעה בלי מדים ושכנוע של השופט שכתום ואפור זה בעצם אדום ולבן.

אבל החבורה מופלאה הזו לימדה אותי ואת כולם פרק בחיים שאי אפשר ללמוד בשום מקום.
היישוב יקיר עשה ועושה הרבה דברים נפלאים אבל העונה הזו הייתה מיקרוקוסמוס של חמישה חודשים של כל הטוב שהיישוב יודע להוציא מעצמו.

תודה לכל האוהדים שליוו אותנו במשך כל התקופה, ונתנו אווירה נפלאה בשלבים המכריעים הייתם 100!!!!
עכשיו נקווה ונתפלל לאולם שיכיל את כל הטוב הזה, שילדים ילמדו וישחקו כדורסל וידבקו בחיידק כי זה באמת הרבה יותר מתחביב או משחק.

תודה לקב"ה שכתב אותנו בספרי ההיסטוריה של יקיר. עכשיו, "כתבנו בספר חיים טובים".

נתראה בשנה הבאה, שנה טובה ומוצלחת!